הסיסמה או המונח, לחם, עבודה! מוכרת לרובנו מהפגנות של עובדים שנאבקים בבשורת הפיטורים או שמוחים על מצב של אבטלה והיעדר אופציות ראויות לתעסוקה ופרנסה בכבוד. אבל יש דרך נוספת להביט על הקריאה הנ"ל. חכמינו כבר קבעו והציעו על הקשר שבין הקמח לבין התורה. בין היכולת לאכול ולסעוד כנדרש לבין הפרודוקטיביות שלנו. מכאן שמעב לצורך בעבודה לשם פרנסה, יש גם צורך לעבד את המזון כך שיערוב לחך וישביע את תאבוננו. זה כמובן מביא אותנו לסוגיית הסביבה והאופן שבהם אנו מכינים את פרי האדמה. אם נקרא לילד בשמו, אנחנו מדברים על מטבחים.
לאחר שהגדרנו את הסביבה, ניתן להיכנס לעומק התפריט. המטבח מהווה הלכה למעשה את החוליה המקשרת החשובה ביותר שבין פרי האדמה , קריא, הקמח, לבין התורה, קריא, הפרודוקטיביות שלנו. מכאן שכל התחום של עיצוב מטבחים מקבל משקל הרבה יותר גדול כאשר אנו מדברים על עיצוב הבית ותכנון חלל הכנת המזון שלנו. ככל שהסביבה תהיה יותר מותאמת לצרכינו ומצוידת במיטב כלי העבודה, כך איכות המזון תהיה גדולה יותר.
אמנם התפיסה או הגישה הפוסט מודרנית הביאה לגל מטבחים מבוססי אלומיניום ושאר מתכות מתקדמות שמעניקות מראה עתידני ו"נקי", אבל האווירה הנוצרת על פי רוב היא של קרירות וניכור. בכדי ליצור תחושה של חמימות ונעימות תמיד עדיף ללכת בכיוון של מטבחים מעץ מלא. כל המומחים והיועצים בתחום של עיצוב מטבחים יודו בפה מלא כי העץ מעניק תחושה של שלווה, רוגע ונעימות שמתאימים יותר לאווירה הרצויה בשעת הסעודה. בסופו של דבר החוויה הקולינארית שלנו איננה פועל יוצא של הטעם בלבד. במילים אחרות, הטעם נובע גם מאופן ההגשה של המנה, מהצבע והגוון שלה ומהסביבה שבה היא מוגשת. כיום כבר יש מחקרים משעיים שתומכים בתפיסה הנ"ל ומכאן שמי שרוצה להפיק את המקסימום מהמזון הבא לפיו, מומלץ לו להעדיף את העץ על פני שאר האלמנטים המשמשים לבנייה של חלל אכילה. אמנם על אוכל וריח תמיד ניתן להתווכח, אבל מרגע שיש גושפנקא מחקרית-מדעית, הוויכוח הופך להיות יותר פילוסופי ופחות מעשי או פרקטי. בכל מקרה, שיהיה בתאבון.